המדריך לבדיקות רפואיות

מדריך בדיקות רפואיות כולל מידע חיוני אודות עשרות בדיקות רפואיות שכיחות ומיועד למי שעומד לפני ביצוע בדיקות כגון: CT, MRI, ביופסיה, ממוגרפיה, בדיקת מאמץ, קולונוסקופיה ועוד. במדריך מידע מפורט אודות כל בדיקה: מהי הבדיקה? מה מטרתה, כיצד נערכים לקראתה? מה משמעות תוצאות הבדיקה? והאם היא כרוכה בסיכונים? חזרה לתפריט הראשי

מהירות הולכה עצבית

מדריך בדיקות רפואיות: מהירות הולכה עצבית היא בדיקה לאבחון פגיעה או הרס עצבים. כיצד להתכונן לבדיקה ואיך היא מתבצעת?

מאת: ד"ר עמית עקירוב

מהירות הולכה עצבית (NCV או Nerve Conduction Velocity) הינה בדיקה להערכת מהירות מעבר אותות חשמליים לאורך עצב.

אופן ביצוע הבדיקה 

לפני הבדיקה מוצבת מדבקות (אלקטרודות) על-פני העור מעל עצבים באתרים שונים. כל מדבקה מספקת אות חשמלי, המגרה את העצב. הפעילות החשמלית של העצבים מתועדים באמצעות אלקטרודות אחרות, תוך תיעוד מהירות מעבר אותות עצביים על פי המרחק והזן הנדרש למעבר אות חשמלי בין אלקטרודות. לעתים קרוובת, בדיקת אלקטרומיוגרפיה (EMG, תיעוד ממחטים המוחדרות לתוך השרירים), מבוצעת במהלך בדיקת הערכת מהירות הולכה עצבית. במהלך הגירוי תתכן תחושת שוק חשמלי, עם אי-נוחות מסוימת בתלות בחוזק האות החשמלי. בתום הבדיקה לא צפוי כאב.כאמור, לעיתים קרובות, בדיקת מהירות הולכה עצבית מבוצעת עם אלקטרומיוגרפיה, עם החדרת מחטים לשרירים ובקשה מהנבדק לכווץ את השריר, בדיקה זה עשויה לעורר אי-נוחות במהלך הבדיקה, עם תחושת שריפה בשרירים לאחר הבדיקה.

כיצד להתכונן לבדיקה?

חשוב לשמור על טמפרטורת גוף תקינה, מאחר ובנוכחות קור תתכן האטה בהולכה עצבית. יש לעדכן את הרופא המטפל אודות דפיברילטורים או קוצבי-לב מושתלים, מאחר ובמקרים אלו יש לנקוט במספר אמצעים לפני הבדיקה.

מטרות הבדיקה

בדיקה זו נועדה לאבחן פגיעה או הרס עצבים. לעיתים, הבדיקה תשמש להערכת מחלות של העצבים או השרירים, כולל מיופתיה, תסמונת למברט-איטו או מיאסתניה גרביס.

תוצאות הבדיקה

מהירות הולכה עצבית תלויה בקוטר העצב ומעטפת המייאלין של העצב. ביילודים ערכים נמוכים בכמחצית בהשוואה לערכים במבוגרים. הערכים התקינים במבוגרים מתועדים לרוב החל מגיל 3-4 שנים.

יש להדגיש כי ייתכנו הבדלים בערכים התקינים בין מעבדות שונות ויש לשוחח עם הרופא המטפל אודות משמעות תוצאות הבדיקה.

לעיתים קרובות, ממצאים חריגים בבדיקה נובעים מהרס או פגיעה בעצבים, כולל אקסונופתיה (פגיעה בחלק הארוך של תא העצב), הפרעות הולכה (חסימה של האות החשמלי לאורך מסלול העצב) או דה-מיאלניזציה (נזק ואובדן מעטפת השומן סביב תא העצב).  הפגיעה העצבית עשויה לנבוע מגורמים שונים, כולל צריכת אלכוהול, סוכרת, אי-ספיקת כליות, טראומה, תסמונת גיליאן-ברה, דיפתריה, תסמונת תעלה קרפאלית, עמילואידוזיס ועוד.

 כל נוירופתיה היקפית עשויה להוביל לממצאים חריגים בבדיקה. נזק לחוט השדרה ופריצת דיסק עם לחץ על שורש העצב עשויים להוביל גם הם לממצאים חריגים בבדיקת מהירות הולכה עצבית.

 בואו לדבר על זה בפורום נוירולוגיית ילדים ומבוגרים.